סטודנט\ת לתקשורת

ענבר בר-יהודה

ענבר בר-יהודה, בת 22 סטודנטית לתקשורת ומנהל. עיסוקים נוספים: מנהלת זוטרה בסינמה סיטי, כתבת במגזין הזיקית ומפיקה של תוכנית המדעים איש על הירח בקול הקמפוס. נולדתי בירושלים בסוף חודש עשירי, אחרי שבועיים נזרקתי מהפגייה ועברתי לראשון. נראה ששמה הכול התחיל... I'm young, I'm single and I'm ready to mingle המשך »

בדרך לבנקוק אוספים את שרמן 2 – נשימה ראשונה

1 בDecember 2011 | נכתב ע"י ענבר בר-יהודה

כשהגעתי בבוקר היציאה למשלחת אל המכללה חששתי והתרגשתי גם יחד.מצד אחד התרגשות מהחוויה הלא נודעת שמולי ונגד פחד אדיר עד כמעט משתק. מי שמכיר אותי באופן שטחי יחשוב שזה מוזר שאני מעידה על עצמי כאדם לא הכי חברותי – בסיטואציות של אחד על אחד אני מעולה – מראה נכונות להקשיב. (ובאמת מקשיבה) שואלת שאלות נכונות [...]

לקריאת הפוסט המלא »
שייך לנושאים: Uncategorized

קיטורים של בוקר

30 בNovember 2011 | נכתב ע"י ענבר בר-יהודה

אוף, אין לי כוח לחיים האלו. אין לי כוח לקום לעבודה- מעצבנים אותי שמה, מציקים לי, רוצים ממני דברם שאין לי איך לתת, לוקחים לי משמרות על חשבון עובדים אחרים, מתייחסים אלי כמו אל עובד פשוט ואני בכלל חשבתי שאני אמורה להיות מנהלת. נותנים לעבוד תחת מנהלים בכאילו שחושבים שהם מנהלי את העולם כולו ואת [...]

לקריאת הפוסט המלא »
שייך לנושאים: כללי

המבוגר האחראי

21 בNovember 2011 | נכתב ע"י ענבר בר-יהודה

איך שהוא תמיד יוצא שאני המבוגר האחראי, שאני אלך ואתנצל ואבין את הצד השני. איך שהוא תמיד יוצא שאני המבוגר האחראי, שאני אקח אחריות על הסיטואציה ואקבל את העונש אם וכאשר הוא יגיע. להיות המבוגר האחראי זה לא משהו שאפשר ללמוד מסתבר, זה לא משהו שמגיע עם תפקיד זה אופי של בן אדם. להיות מבוגר אחראי זה [...]

לקריאת הפוסט המלא »
שייך לנושאים: Uncategorized

בדרך לבנקוק אוספים את שרמן

16 בNovember 2011 | נכתב ע"י ענבר בר-יהודה

שעת עומס באיילון דרום הובילה לקבל את ההחלטה הסופית לנסיעה שלי לתאילנד. אתם וודאי לא מבינים את ההקשר ולמען האמת גם אני לא כל כך מבינה אותו. אבל בזמן שרבתי עם מנהלי היקר מאיפה הכי כדי לחזור לראשון – לרדת מאיילון לכביש 1 ואז לחזור לכביש 4 ולהיכנס דרך מכבאי האש, או להישאר על איילון [...]

לקריאת הפוסט המלא »
שייך לנושאים: כללי

בצל המחאה

3 בOctober 2011 | נכתב ע"י ענבר בר-יהודה

האמת, הייתי די מנותקת, באמצע יולי חזרתי לעבוד ועבדתי כל יום בערך 10-12 שעות. לא כי באמת רציתי או כי באמת עניין אותי להתעסק בכמה סדרנים צריך על כמות כזאת של לקוחות, או איזה לקוח הרגיש עוגמת נפש, או איזה לקוח החליק בשקר של השטות. אלא כי העבודה דרשה, ואני, כאוהבת כסף נתתי לה לדרוש [...]

לקריאת הפוסט המלא »
שייך לנושאים: כללי, עבודה

זה מרגיש נכון

15 בSeptember 2011 | נכתב ע"י ענבר בר-יהודה

אתם מכירים את ההרגשה הזאת, שכמו בסרטים, הכול נמצא על השהיה והדמות הראשית מסתובבת סביב אנשים וילדים שקפאו באמצע הפעולה? לסוף של הסצנה הזאת יש שתי אפשרויות, או שההשהיה נפסקת והכול הופך לנורא ושחור. או שההשהיה נפסקת והגיבור מזהה את אהובתו ברקע ורץ אליה הכול ורוד עם פרחים ושמש מחייכת. בדרך כלל המנגינה שמלווה את [...]

לקריאת הפוסט המלא »
שייך לנושאים: כללי

אוגוסט

26 בJuly 2011 | נכתב ע"י ענבר בר-יהודה

זאת הפעם הראשונה שאוגוסט הוא ברכה בשבילי. תמיד אוגוסט סימל אצלי את שיא השעמום והאכזבה. אחרי מחנה הקיץ של הצופים, שיא החום ואין מה לעשות. ואז התבגרתי, ואוגוסט הפך אצלי למערבולות עבודה, בכל זאת עבדתי בסופרלנד ומשמרות של 10-12 היו אצלי בשגרה. נהניתי מכול רגע אבל זה היה מתיש ואכזרי. השמש הקופחת. שיזוף משקפי השמש [...]

לקריאת הפוסט המלא »
שייך לנושאים: לימודים, עבודה

יש לי משהו להגיד…

11 בJuly 2011 | נכתב ע"י ענבר בר-יהודה

היום בין קריאת תלונות לקוחות לבין למידה למבחן ניגשתי לעיתון היומי, מעריב, אשר מגיע לפתח הבית. וכותרת אחת תפסה את עיניי “בית המשפט: בעזריאלי לא אחראים להתאבדויות”. הידיעה מתארת בקצרה כיצד הורים לנער בין 17 וצעיר בן 26 שהתאבדו מאחת המרפסות שבקומה השלישית שבאחד המגדלים תבעו את הנהלת הפרויקט ברשלנות מפני שההנהלה לא ביצעה צעדים [...]

לקריאת הפוסט המלא »
שייך לנושאים: כללי

אילו…

28 בApril 2011 | נכתב ע"י ענבר בר-יהודה

אי שם, בתחילת המילניום, בשיעור אנגלית אחד בתיכון, למדנו שיר, נראה לי של רוברט פרוסט, שבו סופר על כך, שבפני המשורר ניצבה בחירה מעשית בין שתי דרכים, האחת- מאורת וזורחת השניה, דרך יער עבות אפל ומפחיד. והבוחר, עשה את הבחירה הרציונאלית ובחר בזאת המוארת, הנחמדה יותר, ההגיונית יותר. אך כל חייו תהה הבוחר, מה היה [...]

לקריאת הפוסט המלא »
שייך לנושאים: כללי

בכיתי עכשיו כל הדרך הביתה

31 בJanuary 2011 | נכתב ע"י ענבר בר-יהודה

זה לא היה בכי כואב כזה מרוקן שאחריו מרגישים ככה קצת טוב יותר. זה היה בכי נואש מדכא שעכשיו רק רוצים ללכת לישון ומקווים שזאת תהיה שינה נטולת חלומות. ואני לא רוצה ללכת לישון. כי אני יודעת שיהיו לי חלומות, שיתנפצו למציאות ברגע שהשעון המעורר יצלצל בבוקר. זה התחיל אתמול. דיכאון קיומי קטן התיישב לי [...]

לקריאת הפוסט המלא »
שייך לנושאים: Uncategorized, כללי